נמצאת חשיבות ייחודית להערכת רמת התפקוד של בני גיל הזהב, החשיבות הזאת קשורה לעובדה שלכל בן אדם, רמת תפקוד אחרת, אפילו מחלות דומות משפיעות באופן שונה על אנשים, כלומר קשישים הסובלים ממחלה זהה, יצליחו לתפקד בחייהם בצורה שונה.
ההגדרה של המצב התפקודי ובמיוחד לקשישים מיועדת לצרכים שונים, אך נמצאים שניים עיקריים הקשורים זה לזה:
- צורך מעשי בהגדרת רמת התפקוד של הקשיש, אשר תסייע בקביעת אופי וסגנון הטיפול, בנוסף לאבחנת ההתייחסות המתאימה ביותר אליו, כמו התאמת בית אבות במידת הצורך.
- הגדרת המצב התפקודי של הקשיש תסייע גם לבחון אילו עזרים וזכויות מגיעים לבן גיל הזהב מהמוסד לביטוח לאומי או מחברות ביטוח אחרות, כמו תגמולי ביטוח, שעות סיעוד מהביטוח הלאומי, גמלת סיעוד וכן הלאה. כך למשל, לצורך ההחלטה על קבלת טיפול סיעודי בביתו של הקשיש, קיימים אנשי מקצוע מטעם הביטוח לאומי, אשר בודקים את יכולותיו לבצע פעולות שונות כגון – הליכה, הלבשה, רחצה וכו’, וכן את מידת הצורך שלו בלהיעזר באחרים לשם ביצוע פעולות אלו, כלומר הבדיקה מתמקדת בתפקודו של הקשיש ולא במצבו הרפואי ובמחלותיו. אנשי מקצוע שונים כמו רופאים, פסיכוגריאטריים, מרפאים בעיסוק ועוד, משתמשים במספר מבחנים שנוצרו למטרת אבחון המצב התפקודי של הקשיש, בין המבחנים:
- ADL (Activities of Daily Living): מבחן זה בוחן אם הקשיש מסוגל לבצע שש פעולות יומיומיות בסיסיות – קימה ושכיבה, הלבשה, רחצה, ניידות, אכילה ושליטה על הסוגריים.
- MMSE (Mini Mental State Examination): מבחן זה בוחן את מצבו הנפשי של הקשיש, מטרתו העיקרית היא לשם אבחון שטיון “דמנציה”, ולעקוב אחרי החרמת המצב.
לאחר העברת המבחנים, יסווג הקשיש באחד מששת רמות התפקוד הבאים:
1. מצב תפקודי עצמאי:
הקשיש אינו זקוק כלל לעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום, הוא מסוגל להתנייד בכוחות עצמו ממקום למקום וללכת מרחק סביר ללא קושי.
2. מצב תפקודי תשוש:
הקשיש כן זקוק לעזרה באחד או שניים מסעיפי ה ADL, אשר מצבו הבריאותי ורמת תפקודו ירודים כתוצאה ממחלות שונות, ובכך הינו זקוק להיעזר במכשור רפואי או באדם נוסף.
3. מצב תפקודי סיעודי:
הקשיש זקוק לעזרה מלאה ברוב סעיפי ה ADL, לרוב הקשישים המוגדרים כסיעודיים יהיו מרותקים לכיסא גלגלים או למיטה ויסבלו מבעיות שליטה בסוגריים. חשוב לציין כי קשישים אלה יכולים להיות צלולים ובריאים בנפשם, אך לרוב אצל חלקם הקושי הגופני מוביל ללקויים בחשיבה ובהתמצאות, ויכול להתלוות באי שקט ולכן הם צריכים מטפליים סיעודיים.
4. מצב תפקודי סיעודי מורכב:
הקשיש הנמצא במצב זה זקוק להתערבות רפואית עקבית ולטיפול רפואי מיוחד כגון- עירויים קבועים, דיאליזה או זונדה.
5. מצב תפקודי תשוש נפש:
הקשיש סובל מירידה קוגניטיבית בדרגות חומרה שונות, החל מהפרעות קלות בזיכרון, בקשב ובריכוז ועד לפגיעה מוחית. חשוב לציין שתשישות נפש אינה קשורה למצבו הפיזי של האדם אלא לצלילותו המנטאלית. קשישים המאובחנים כתשושי נפש לרוב הם זקוקים למחלקה לתשושי נפש בבתי אבות ומרכזים גריאטרים
6. מצב תפקודי שיקומי:
קשיש אם הוא עצמאי, תשוש או סיעודי, אשר קיימת לגביו הערכה לאחרי שיקום וטיפול, יחזור במידה רבה למצבו התפקודי הקודם.
חשוב לדעת שקיימים קשישים העונים לשתי הגדרות תפקודיות כמו מצב סיעודי המלווה בתשישות נפש. קיימת חשיבות רבה בהגדרת המצב התפקודי על מנת להעניק עזרה לקשישים המתאימה למצבם הנפשי והגופני.
